מגיעים מוכנים ליום הגיוס!

 את שירן פגשתי לראשונה בהרצאה להורים בכיתה יא' שהגעתי אליה בעיקר מתוך כבוד למערכת ולהשתדלות שלה.

חשבתי שאני יודעת את מה שעלי לדעת...

הייתי אז אם לנער חינני שנראה שהוא נמצא בתקופה של פריחה ושגשוג. משהו בתוכי בחר לשמור את מספר הטלפון של שירן למרות שלא חשתי צורך בעזרה. אכן זו הייתה אינטואיציה טובה.

 

במהלך כיתה יב' ככול שמועד הגיוס הלך והתקרב הרגשנו בבית שכולנו זקוקים לעזרה והכוונה. האתגר הנמצא בפתח חיינו גרם לכולנו למתח ולדאגה והרגשנו שאנחנו לא מצליחים לעשות תהליך הכנה משותף ונפרד ביעילות מספקת. הרגשנו שאנחנו זקוקים לסיוע ושבננו הצעיר זקוק לעוד משהו שאנחנו לא מצליחים להעניק לו למרות אהבתנו ונכונותנו הרבות.

 

קראנו לשירן לפגישת הכרות שהוגדרה כעזרה לנו, ההורים.

 

בננו התבקש רק להצטרף כשומע ולהקשיב לשיחה. דיברנו בשיחה על הקושי שלנו ושירן בדרכו הלבבית והמשוחררת הכניס המון תכנים סיפורים וגירוי להתבטא, עבור כל אחד מאיתנו. לא חלפו חמש דקות וכבר נהיה בין שירן לבין בננו קליק מעולה. בננו הפך שותף פעיל בשיחה וסביב השולחן היתה התעוררות חיובית וטובה.

 

בתום הפגישה הודיע הבן שהוא מעוניין להמשיך בקשר והשניים יצאו למסע חברי של התבוננות והתכוננות. איננו יודעים הרבה על מה שהתרחש במסע הזה כי חשוב היה לנו להקפיד על פרטיות התהליך ולנצל את ההזדמנות הזו על מנת להדהות במשהו את מידת המעורבות שלנו, שאולי הקשתה קצת על ה"השתחררות" של הבן לכיוון של עצמאות וחוסן.

 

התהליך הזה הפך להיות חלק מתהליך ההתבגרות וההפרדות הקשה כל כך, במיוחד עם אחרון הילדים בבית... שהוא אומנם הילד האחרון אך הוא גם הבן הראשון... הרגשנו את חום הקשר בין שירן לבין בננו ואת המשמעותיות שלו והרגשנו את העבודה הפנימית שבננו עושה. נהננו לשמוע שוב ושוב איך שירן מתלהב מבננו ומצליח ליישם את עיקרון האימון האומר: עובדים עם היכולות ולא מתעסקים הרבה עם החולשות. 

 

ראינו איך לנגד עינינו, כיצד בננו עושה את קפיצת הדרך שהייתה נחוצה לו כדי להתגבר על החששות הגדולים ולהתחבר עם הערכים שלו, המטרות שלו, האחריות שלו והבחירות שלו, והופך להיות חלק ממשהו יותר גדול ולא רק האיניווידואל העסוק בעצמו. זו הייתה מערכת יחסים חמימה ונחמדה של שני גברים שיכלו גם להיות חברים ולא היו רק מדריך ומודרך.

 

הפתיחות הלבביות והשיח בגובה עיניים, המאפיינים את שירן, אפשרו את זה בגדול. לאורך כל התהליך היה לנו קו פתוח אל שירן לשיתוף להתלבטות. הוא תמיד היה שם בשבילנו, וזה היה המון. הפרידה היתה נרגשת והתחושה הייתה שקרה משהו משמעותי מאוד בעבור כולנו.

 

לאחר הגיוס המשכנו ואנו ממשיכים לעדכן את שירן מידי פעם בהתפתחויות. התגובה שלו מגיעה תמיד בתוך שניות והיא תמיד מחממת את הלב עד דמעות. למרות שאנו משפחה אחת מרבות, התחושה שהייתה ונשארה היא שיש לנו מקום מיוחד בליבו של שירן ושהאנרגיה התומכת והמפרגנת הזו נשלחת גם לבננו על אף היותו רחוק ועסוק באימונים הצבאיים. אומרים ש: "אם יש ספק אז אין ספק".

 

לכן – אם יש לכם ספק כלשהו במוכנות של ילדכם לצבא. אם בבטן מפרפרת חרדה, לא תמיד מוגדרת, ומשהו בכם אינו שקט ובטוח בכך שתהליך ההכנה שלם,  אל תהססו  - פנו לשירן שלם.  (ס.)